<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער שלשה עשר</h1>
<h2>דף קב.</h2>
העושה אהל קבוע חייב משום בונה. לפיכך אין עושין אהל קבוע לכתחלה, ואין סותרין אהל ארעי, גזרה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע. ואם עשה או סתר [אהל עראי] פטור. מותר להוסיף על אהל ארעי בשבת, כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכותלים והיתה כרוכה קודם השבת, אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אהל גדול, וכן כל כיוצא בזה, לשון רבינו משה. וכן נראה שבכל מקום שיש שם אהל טפח מביא מחצלת וכיוצא בזה ופורש עליה. יש מי שכתב שכל העושה אותו למחיצה אפילו מן הצד אסור. אבל אם לצניעות מותר. יש מי שכתב שלא אסרו לעשות אהל ארעי אלא כשעושה אהל [על גבי] קונדסין נעוצים בקרקע, אבל אם עשה אהל תחילה ואחר כך נתן תחתיו קונדסין ונשמט ונעשה אהל מאליו מותר. כתב הר"ם שפקק החלון בזמן שהוא מתוקן לכך אע"פ שאינו קשור ואינו תלוי מותר לפקוק בו את החלון.
אין תולין את הכילה, שהרי נעשית אהל ארעי. ומותר להניח כסא ומטה וטרסקל אע"פ שנעשה תחתיהן אהל, שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא ארעי. כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגו רוחב טפח ה"ז אהל ארעי והעושה אותו בשבת לכתחלה פטור. טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהם מע"ש מותר לנטותה ומותר לפרקה. וכן הפרוכת מותר לנטותה ומותר לפרקה. כילת חתנים שאין בגגה טפח ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך, מותר לנטותה ומותר לפורקה. והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח, לשון רבינו משה.
<h2>דף קב:</h2>
כובע שעושין על הראש ויש לו שפה מקפת שהיא עושה צל כמין אהל על לבושו מותר ללובשו. ואם הוציא מן הבגדים סמוך לראשו או כנגד פניו כמו אהל, והוא מהודק על הראש, והיתה השפה היוצאה קשה ביותר כמו גג, אסור מפני שהיא אהל ארעי. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם שמענו שהאיסור שבזה הוא משום אהל. והרב ר' שלמה כתב שאם אינו קשור, אפילו אין [לו אהל] טפח אסור, שמא תגביהנו הרוח מראשו ויביאנו ארבע אמות בר"ה. ואם הוא קשור או מהודק, אפילו יש לו אהל טפח מותר. וכ"כ רבינו יעקב. הנוטה (פירות) [פרוכת] וכיוצא בזה צריך להזהר כדי שלא יעשה אהל בשעה שנוטה. לפיכך אם היתה פרוכת גדולה תולין אותה שנים, אבל אחד אסור. ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה [ואפילו] עשרה, שא"א שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל ארעי. בגד שמכסה בו החבית לא יכסה בו את כולה, מפני שנעשה אהל ארעי. אבל מכסה הוא מקצת פיה. המסנן בכפיפה מצרית לא יגביה קרקעית הכפיפה מן הכלי טפח, כדי שלא יעשה אהל ארעי.
התוקע חייב משום בונה, לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלים אותם ולא מחזירים גזרה שמא יתקע, אבל דלת שידה תיבה ומגדל ושאר דלתות הכלים נוטלים ולא מחזירים, ואם נשמט ציר התחתון שלהם דוחקין אותו למקומו, ובמקדש מחזירין אותו. אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום, גזרה שמא יתקע, לשון רבינו משה.
